אל-פקס נ' אלדן תחבורה בע"מ

פסק דין

פסק דין

ביום 4.7.08 ארעה תאונה בין רכב התובעת לרכב הנתבעת בנתיבי איילון (להלן: התאונה).

לגרסת התובעת, כפי שהעיד מר זערור עובדיה, אשר נהג ברכבה (להלן : "נהג התובעת"), הוא נסע בנתיב השני מימין, בעוד רכב הנתבעת נסע בנתיב הימני לו. לדבריו, תוך כדי הנסיעה, סטה רכב הנתבעת לנתיב שלו ופגע בחלקו הימני, בכנף הקדמי ימני ובדלת. עוד הוסיף, כי לאחר שפגע רכב הנתבעת ברכב בו נהג, פגע רכב הנתבעת בקיר שהיה מימינו ונעצר. לדבריו, לא ראה ולא שמע לפני התאונה כי ברכב הנתבעת פגע רכב אחר.

התובעת הגישה חוות דעת שמאי ותמונות, מהם עולה כי נזקי הרכב כתוצאה מהתאונה היו בחלקו הימני של הרכב.

גב' רונה סאמר שטיינברג, אשר נהגה ברכב הנתבעת העידה מטעם הנתבעת (להלן : "נהגת הנתבעת"). עם זאת, מעדותה עולה כי אינה זוכרת את התאונה באופן ברור, וכי חלק ניכר מתאורה באשר לאופן התרחשות התאונה, לא היה ידוע לה מידיעה אישית אלא ממה שנמסר לה מפי אחרים. וכך תיארה את התאונה:

"אני לא זוכרת הרבה קודם כי זה היה לפני שנתיים ושנית הארוע היה מאד קצר ברגע שהייתי מודעת לו....כנראה כך ספרו לי העדים כמה דקות אחר כך, אבל הרגשתי מישהו שפגע בי מאחור מצד שמאל ובשלב הזה אני באמת לא זוכרת הרבה, אבל מה שכן קרה שהרכב נזרק ימינה אל מעקה הבטיחות, הדבר שעניין אותי היה לוודא שהבת שלי יושבת מימין לא הולכת לחטוף את המעקה כך שניסיתי להשתלט שיפגע בצד ולא בחלק הימני קיצוני לפחות לא אליה לייצב אותו. ממעקה הבטיחות הוא נזרק חזרה לכביש על צדו השמאלי, כנראה, אני לא מתחמקת מכלום פשוט לא יודעת, כנראה שבשלב זה פגעתי במונית" (עמ' 4 שורה 29- עמ' 5 שורה 5).

בהמשך, אחרי התאונה, העידה כי אנשים מסרו לה שרכב לבן פגע בה וברח. גם בחקירה נגדית השיבה כי ידוע לה חלק ניכר ממה שמסרו לה עדים אחרים, וכי כנראה שנפגעה בחלק האחורי.

לאחר שעיינתי בכתב הטענות ובמסמכים המצורפים לכתבי הטענות ואשר הוגשו במהלך הדיון, ולאחר ששמעתי את נהגי כלי הרכב, הנני מעדיפה את גרסתו של נהג התובעת, על פני גרסת נהגת הנתבעת, על כן אני מקבלת את התביעה.

גרסתו של נהג התובעת הייתה מהימנה, ברורה ועקבית. בנוסף, אין למעשה כל גרסה ברורה שעומדת כנגד גרסתו. נהגת הנתבעת לא ידעה לומר כלל כיצד התרחשה התאונה. כל גרסתה היתה מבוססת על השערות ועדות שמועה וכפי שציינה, כל מעייניה היו נתונים לביטחון ילדותיה ולפיכך לא שמה לב לאשר התרחש מחוץ לרכב. יצוין, כי גם מעדותה במשטרה (ת/3) ומהודעתה לנתבעת (נ/2) עולה כי שיערה את אשר אירע ולמדה על כך מעדי ראיה אחרים. בנסיבות אלה, כאשר נהג התובעת העיד בביטחון ומתוך זכרון מלא, באמינות ועקביות, אני מקבלת את גרסתו ומוצאת את נהגת הנתבעת אחראית לתאונה.

זאת ועוד, כעולה מדברי נהגת הנתבעת, היו עדים רבים להתרחשות התאונה, עדים אשר מסרו לה כיצד התרחשה התאונה שכן כאמור לעיל היא לא ידעה זאת מידיעה אישית, ולמרות זאת לא זימנה ולו עד אחד לתמוך בגרסתה. כידוע, על פי הפסיקה, כאשר עד מהותי לא מוזמן על ידי הצד שהיה אמור להזמינו, אי העדתו אינה "סתם" פועלת לרעתו של הצד שהיה אמור להזמינו, אלא מבטאת כישלון מצידו להשמטת הבסיס מתחת לגרסת הצד שכנגד (ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין).

אשר על כן, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל. הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 9,750 ש"ח אשר כוללים את נזקי הרכב ושכר טרחת שמאי שהוכחו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל. עוד תשלם הנתבעת לתובעת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט (שניהם ביחד) בסכום של 2,500 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' טבת תשע"א, 11 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: